בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר ס״ב

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

מקור שולחן ערוך, אבן העזר ס״ב
1 מתי מברכין ברכת חתנים ואם אוכלין בהרבה בתים. ובו יג סעיפים: צריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם נישואין והן שש ברכות ואם יש שם יין מביא כוס יין ומברך על היין תחלה ומסדר את כולם על הכוס ונמצא מברך ז' ברכות ואם אין יין מצוי מברך על השכר:
2 יש לאדם לישא נשים רבות כאחד ביום אחד ומברך ברכת חתנים לכלם כאחד אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראויה לה אם בתולה ז' ימים ואם בעולה ג' ימים ואין מערבין שמחה בשמחה: הגה ואין לעשות חופת ב' אחיות ביחד סמ"ק בשם ספר חסידים וי"א דאף בשתי נכריות יש ליזהר שלא לעשותן כאחת משום איבה שמא יכבדו אחת יותר מחברתה מרדכי פ"ק דמ"ק ואין נזהרין מזה ואדרבא יש מכוונים לעשות חופות עניות עם חופות עשירות משום מצוה הגהות מיי' בשם ר"י מפריז:
3 אם יש שני חתנים יחד מברכים ברכת חתנים אחת לשניהם: הגה ואפי' לא היו החתנים ביחד אלא שהיה דעתו על שניהם כמו שנתבאר בי"ד סי' רס"ה לענין מילה וי"א דאין לברך לב' חתנים ביחד משום עין הרע הגהות מיי' פ"י דאישות וכן נוהגין לעשות לכל א' חופה בפני עצמו ולברך לכל א' אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד אם אכלו ביחד:
4 אין מברכים ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המנין בין כשאומרים אותה בשעת נשואין בין כשאומרים אותה אחר ברכת המזון אבל כשאין אומרים אחר ברכת המזון אלא ברכת אשר ברא אינו צריך י' ומ"מ ג' בעינן הר"ן פ"ק דכתובות:
5 מברכין ברכת חתנים בבית חתנים אחר ברכת המזון בכל סעודה וסעודה שאוכלין שם ואין מברכין ברכה זו לא עבדים ולא קטנים:
6 עד כמה מברכין ברכה זו אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין אותה ביום ראשון בלבד ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון שנשא בתולה מברכין אותה כל ז' ימי המשתה ואלו ז' ימים מתחילין מיד לאחר ז' ברכות שבירך בראשונה תשו' הרא"ש כלל ס':
7 ברכה זו שמוסיפים בבית חתנים היא ברכה אחרונה מז' ברכות שהיא ברכת אשר ברא: הגה וי"א דאף אשר ברא אין מברך כל ז' אלא כשמזמנין אחרים אבל אם אוכל עם בני ביתו אין מברכין הר"ן בשם הרמב"ן וכן נוהגין. במד"א כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת הנשואין ושמעו הברכות אבל אם היו האוכלים אחרים ולא שמעו ברכת נשואין בשעת נשואין מברכין בשבילם אחר בהמ"ז ז' ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין והוא שיהיו י' וחתן מן המנין וי"א שאפי' היו בשעת החופה ושמעו הברכות אם לא אכלו שם עד עתה מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם ז' ברכות אחר ברכת המזון וכן פשט המנהג: הגה וי"א דאם היו שם פנים חדשות אע"פ שאין אוכלין שם מברך בשבילם לילה ויום הר"ן פ"ק דכתובות:
8 י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם וי"א דשבת וי"ט ראשון ושני הוי כפנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית אבל לא בסעודה שלישית וכן פשט המנהג: הגה ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות בסעודה ג' ואפשר משום דרגילים לבא פנים חדשות. וי"א מטעם דרגילין לדרוש והדרשה הוי כפנים חדשות:
9 י"א שאין לומר ז' ברכות על כוס ברכת המזון אלא מביא כוס אחר ואומר עליו ז' ברכות וחוזר ולוקח כוס של ברהמ"ז ואומר עליו בפה"ג וי"א שאין צריך אלא על כוס של ברכת המזון מברך ז' ברכות וכן פשט המנהג ובמדינות אלו נוהגין כסברא הראשונה וי"א דאפי' לאשר ברא לחוד בעינן שתי כוסות מ"כ מנהגים ישנים וברכת אירוסין וברכת חתנים אומרים אותה על ב' כוסות אפי' מקדש בשעת החופה ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה כ"כ התוס' ואשיר"י:
10 י"א שאם החתן יוצא מחופתו אפי' כלתו עמו והולכים לאכול בבית אחר אין אומרים שם ברכת חתנים וה"מ כשדעתו לחזור אח"כ לחופתו אבל אם הולך לגמרי לבית אחר וכל החבורה עמו ונעשה אותו בית עיקר גם שם נקרא חופה ומברכין ברכת חתנים וכן לפעמים שהולכין החתן והכלה לעיר אחרת צריך לברך שם ברכת חתנים אם הוא תוך ז' ואין דעתו לחזור ב"י:
11 בני החופה שנתחלקו לחבורות אפי' אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולם מברכין ברכת חתנים לא מבעיא אם השמש מצרפן אלא אפי' אין השמש מצרפן כיון שהתחילו לאכול אותם שבשאר בתים כשהתחילו אותם של בני החופה כלם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה:
12 השמשים האוכלים אחר סעודת נשואין י"א שאין מברכים ז' ברכות וי"א שמברכין ולזה הדעת נוטה:
13 הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצורכי סעודת נשואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנשואין מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו אם היה י' מברך נברך אלהינו שהשמחה במעונו וכו' והם עונים ברוך אלהינו שהשמחה וכו' וכן סעודה שעושים אותה אחר הנשואין מחמת הנשואין עד שנים עשר חדש מברך שהשמחה במעונו והאידנא ערבה כל שמחה ואין אומרים שהשמחה במעונו אלא בז' ימי המשתה ומ"מ נראה דאף לאלמון שנשא אלמנה אומרים שהשמחה במעונו בשלשה ימים שהוא שמח עמה:
פירוש בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר ס״ב
1 יש לאדם לישא כו' זה מהרמ' וכ' הה"מ דבר ברור הוא ויש לו סמך בפ"ק דמ"ק דף ח' ובעניותי ל"מ סמך יותר ממה דתנן התם לא ישא נשים במועד שמשמע לי' הא בחול שפיר דמי ואפילו נשים רבות כאחת ומפני שי"ל נשים דעלמא כ' סמך ולא ראיה ואפשר נמי משוה דלהאמוראי דמפרשו שלא מטעם אין מערבין אלא מטעמי אחרינייתא ודאי שרי דהא טעמייהו ל"ש בנשיאות נשים כאחת אף דלמ"ד משום אין מערבין אף זה ראוי לאסור פו' כהרבים ורב בתוכם דהל' כותי' באיסורא אך צ"ע הרי מסיים ואין מערבין שמחה בשמחה ושם מבואר דלמ"ד זה ע"כ דעם הנשואין בלא סעודה נמי שייך אין מערבין ומשום דעקר שמחה חד יומא דהא נשואין במועד אסור אף בלא סעודה וע' בא"ח סי' תקמ"ו בס"א ומ"ש נשיאות ב' נשים ונלע"ד דלהכי דקדק פ"ז מה' י"ט וכ' אין נושאין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין דהיינו טעמא דרב ומארסין במועד ובלבד שלא יעשה סעודת ארוסין ולא סעודת נשואין שלא יערב הרי דנקיט על הנשואין טעם בפ"ע ועל הסעוד' טעם בפ"ע וסובר דאידך אמוראי אף דמודו לדינא דאין מערבין כדמשמע בהסוגי' משלמה ובהירושלמי מיעקוב מ"מ לא רצו לפרש המתני' דאסרה הנשואין אף בל"ס דסברי דל"ש אין מערבין אלא בשמחת סעודה דומי' דשלמה אבל בנשואין לחוד ל"ש כ"א טעמא דרב מדרשה בחגך ולא באשתך או טעמא דהאידך אמוראי וכ"ז ל"ש בנשיאות נשים רבות אבל על הסעודה הקפיד שם והכא לעשות לכל אחת שמחה הראוי' לה ואין מערבין דמשמע דמחויב לשמוח בז' ימי משתה לכל אחת בפ"ע זה אחר זה וכבר מבואר בב"י א"ח סי' הנ"ל דלהרמ' אף דשרי לישא ערב המועד מ"מ אסור לעשו' סעודת נשואין במועד ומה שכתב בה' אשות ואפילו בחש"מ אין נושאין נשים כמו שבארנו ור"ל בה' י"ט לפי שאין מערבין ע"כ דסמך בעיקר טעם האיסור בחש"מ על ה' י"ט ולא נקיט הכא טעמ' דאין מערבין כ"א כדי לכלול ולאר טעמא שמסיים בהלכה י"ג כבש"ע הכא אמנם כ"ז אפשר לדחוק בהרמ' שכ' דאסור לעשות סעודת נשואין במועד משום דא"מ די"ל הא בנשואין בל"ס ל"ש א"מ אבל להב"י ז"ל שבא"ח סמך על הרשב"א בתשו' שמתיר לעשות אף סעודה ראשונה של נשואין במועד אם נשא ערב המועד אך דהרשב"א כ' להדי' בטעמו נראין הדברים בין עשה סעודה ובין לא עשה שעיקר השמחה הן הנשואין ואין מערבין אותה עם שמחת הרגל אבל הסעודה טפילה לעיקר השמחה וזהו שאין עיקר השמחה אלא יום אחד שהוא תחילת הנשואין הרי דסובר דבנשואין עיקר ההקפידה של אין מערבין ואף בל"ס ק' דא"כ אף נשיאו' ב' נשים בל"ס ליתסר אמנם למה שמכריע המ"א שם דסעודה ראשונה אסורה במועד אבל אח"כ מותר הכל ניחא וכבר הביא ראי' נכונה מסוכה ומהגהות הרא"ש שם דמותר סעוד' ז' ימי משתה במועד אם נשא ערב הרגל ודע' הרמ' דאסור ודלא כדדחק הב"י ז"ל דאיירי במחזיר גרושתו נמי מוכרעת לע"ד ממה דקתני דאסור לעשות סעודת אירוסין דמשמע אפי' מארס יומא קמא אסור הסעוד' אפילו ביום המחר' והב"י ז"ל הוכרח לדחוק לפסקו להוסיף ולבאר ובלבד שלא יעשה סעודת ארוסין בשעת ארוסין וע"ש במ"א ולהנ"ל ניחא דאסור לעשות עיקר סעודת ארוסין ועיקר סעודת נשואין דהיינו הקמייתא ואף הרמ' שכ' ואסור לעשו' ס"נ נמי איירי בעיקר הסעוד' דהיינו קמייתא וא"כ שפיר י"ל הא בנשואין בל"ס ל"ש א"מ ושפיר דנושא ב' נשים ועושה לכל אחת בפ"ע סעודה הראוי' אך מה דמשמע קצת דצריך לשמוח עם כ"א ז' ימי משתה בפ"ע עדיין צ"ע:
2 וחתן מן המנין בגמ' איתא וברכו' אבלים בעשרה ואין אבל מן המנין וכ' הפ"י ז"ל הטעם דקי"ל כל בי' עשרה שכינתא שרי' ואין השכינה שורה מתוך עצבות וזה ליתא דא"כ מכ"ש שלא יצטרף לתפילה אבל זה ל' רש"י ז"ל מגילה ך"ג שהרי הוא אומר ברכה למנחמין בפ"ע ואין כוללם יחד:
3 ביום ראשון בלבד ע' ח"מ וב"ש דדין אלמן ואלמנה הנשואי' ביום ואינם אוכלין עד הלילה נשאר בספק אם לברך וא"כ בודאי ראוי שלא לעשות הנשואין עד סמוך לחשיכה או שיעשו הסעודה מיד רובה ביום וכן מסיק תשו' ב"ח סי' קי"ט ושם מבואר דמנהג מדינות פולין עושים אף חופת בתולו' בין מנח' למערב סמוך ללילה וכן ראיתי נוהגין והסעודה ראשונה של חתן וכלה עם השושבני' לבד שהיא מיד אחר החופה נמשכת עד שיתאספו בלילה הקרואים ואינם מפסיקים בבה"מ עד גמר הסעודה העיקרית ואז מברכין בה"מ עם ברכו' חתנים בלי פקפק ואולם במדינה זו נוהגים לעשות החופה באמצע היום והחתן והכלה עם השושבני' מפסיקים ומברכי' בה"מ אחר סעודתן בלא ברכו' חתנים כלל ואך בלילה אחר סעוד' הקרואי' מברכים ברכות חתנים ולא שפיר עבדו דנהי דבלילה ראוי לברך מטעם פנים חדשות אבל ביום מה"ת שלא לברך עכ"פ שהש"ב ואשר ברא אם היא בלא עשרה ואם היא בעשרה אף ברכות חתנים יש לברך:
4 אבל אם היו האוכלים וכו' כ' ב"ש ובי"ד סי' שצ"א כ' ב"ח אחר ביאת מצוה אין מברכין א"ב וש"ב ומכ"ש דא"מ ז' ברכות ותימא וכו' וע"כ ר"ל דעל הרוקח ורמ"א ז"ל שהעתיקו שמשמע שם שדרכם הי' ביו' ב' שלאחר החופה בסעודת דגים להפסיק מלומר שהש"ב ל"ק לי' אף דבגמ' איתא מז' עד ל' וכו' אומרים שהש"ב והברור דלאחר בעילות מצוה איירי משום די"ל במקום הר"י שהביא הרוקח היו נוהגין מיד ביום ב' להפסיק מטעם המבואר ס"ס זה דהנהיגו הגאונים למנוע מלומר שהש"ב אחר ז' כן במקומו הי' נראה להם טעם דערבה כל שמחה שלא לומר מיד ביום ב' ואילך וזה נמי לע"ד טעם מנהג ק"ק קראקא שמביא הב"ח סי' זה ושם בי"ד שנהגו מיד בליל ב' להפסיק מלומר שהש"ב וסמכו עצמם על הנאמר במ"ק עיקר שמחה חד יומא ולא כב"ח ז"ל שדחק בטעמם מפני שנשים בבית יותר מבליל' ראשונה שבלי ספק אצלי שבלילה ראשונה אמרו אף כי היו נשים בבית והעד שעיקר אמירות שהש"ב מבואר בטור בשם הרא"ש שהוא במקום עיקר ישיבו' חתן וכלה ומסתמא הכלה עם השושבינו' וגם מה לי חדא אשה ומה לי הרב' במקום שאין יחוד ולא פריצות שעליו הזהיר הס"ח שמביא א"נ אפשר הרוקח איירי במקום שהיו סועדים סעודה זו של דגים ביום ב' אך עם בני ביתו בלא אורחים וע"פ הרמב"ן כדאי' סעי' זה משא"כ לפי' הב"ח שם שפו' שאף אשר ברא לא אמרו מפני שהי' אחר ב"מ שבברכה זו אנן שוים לדינא דגמ' יפה התמיה וכבר נראה מסדור הרמ"א ז"ל דברי הרוקח שם בי"ד והכא לא אלא אדרבא כ' סעיף זה וכן נוהגין משמעות דעתו שאף מנהג זה שבמקו' הרוחק ודק"ק קראקא אין לנהוג כ"א כמבואר הכא בש"ע שתוך ז' כ"ז שסועד עם אורחים המזומני' בכיון לסעודה דיש לברך שהש"ב וא"ב: